האיריס, שהינו החלק הצבעוני של העין, מכיל מספר עצום של חוטי עצב דקיקים אשר מקבלים הזנה ממרכז העצבים של הגוף והוא מהווה קצה מערכת העצבים המתחבר אל המוח ומקבל מחלקי הגוף השונים אותות לגבי אירועים המתרחשים בם.
ההסבר המדעי לשיטת אבחון זו מתבססת על העובדה כי מערכת העצבים הסימפטית והמוחית-שדרתית וסעיפיהן יוצרות קשר הדוק בין חלקי הגוף השונים לקשתית. כל גירוי בחלק כלשהו בגוף מועבר דרך העצבים אל מרכזי מוח עצמאיים. בתגובה לגירוי שולחים מרכזים אלה זרם דם לחלק המגורה ותגובה זו מועברת, באמצעות גירוי עצבי, לאזור מתאים בקשתית.
האיריס פורש בפנינו מפה הכוללת את כל חלקי ואברי הגוף, כאשר כל איבר מיוצג בה באזור מוגדר היטב. במפה משתקפים אברי הגוף במיקומם ההגיוני כאשר בחלק העליון של האיריס מוגדרים האיברים העליונים, כמו: הראש והמוח, למטה יותר – הגולגולת על אבריה השונים, החלק האמצעי משקף את האיברים האמצעיים בגוף, כגון: בית החזה על איבריו השונים וחלק מרכזי של עמוד השדרה ובחלק התחתון של מפת האיריס ממוקמים האיברים התחתונים: אגן הירכיים, עם כל האיברים הפנימיים שבאזור זה והרגליים.
קשת רחבה ורב גונית של סימנים באיריס, מיקומם, צורתם, שינויי צבע ועומק, מספקים את האינפורמציה הנדרשת לאבחון ובאמצעותם אנו יכולים לחדור אל נבכי נשמתו ומסתרי גופו של האדם ומאפשרים לנו להגדיר תכונות האופי, לזהות נטיות ובעיות אורגניות מולדות ונרכשות ולהעריך את תהליכי הריפוי השונים. קריאה נכונה של מפת הסימנים באיריס מאפשרת לנו לקבל תמונה מדויקת ואמינה על מצב בריאותו של הגוף על איבריו השונים, לצפות מראש את המחלות והחולשות ולהתוות דרכי טיפול ואורח חיים תקין שיאפשרו להתגבר על האיומים.
סיפור גילוי השיטה מסביר את הקשר בין מצב הגוף לקשתית העין. בין השנים 1840 – 1850 גילה דר' אינגנץ וון פיזלי מבודפסט, הונגריה, את תגליתו המרעישה על הרישומים הטבעיים בעיניים. בהיותו בן 10 לכד ינשוף כשאחת מכנפיה שבורות. הנער הבחין בהופעת נקודה שחורה בקשתית העין של הינשוף.וון פיזלי הבחין כי בזמן תהליך הריפוי כוסתה הנקודה השחורה בדוק לבן והוקפה בשוליים לבנים.
לימים התמחה דר' וון פיזלי בכירורגיה בביה"ח האוניברסיטאי והייתה לו ההזדמנות לצפות בעיניהם של חולים רבים לפני ואחרי תאונות או ניתוחים ומאוחר יותר הכין את תרשים העין. מדענים רבים, ידועי שם, הקדישו חייהם לחקר האבחנה על פי העין ותרמו למדע זה בתגליותיהם.
קיימות מספר שיטות לאבחון דרך האיריס, אך היעילה ביותר הינה השיטה הגרמנית, כפי שמוצאת את ביטויה בתורת הקונסטיטוציות שפיתח פרופ' שמידט, המאפשרת לקבל מהעין מקסימום אינפורמציה במינימום זמן. תורת האירידולוגיה נלמדת כיום יותר ויותר ברחבי העולם ומטפלים רפואיים רבים מתייחסים בחיוב לאפשרויות הגלומות בה ולמעשה היא מנוצלת ככלי עזר לאבחון משלים גם לרפואה הקונבנציונאלית.
באבחון האיריס טמון מידע אותו אי אפשר לדעת באמצעות בדיקות מעבדה מקובלות ואי אפשר לפענח דרך תסמיניו של החולה. התסמינים מצביעים על כך שמשהו אינו כשורה, אך לא תמיד הם יכולים לגלות ולהצביע על האיבר הפגוע. אירידולוגיה מאבחנת ביעילות , במהירות ובדייקנות ללא התערבות כירורגית וללא פולשנות.
האיריס אינו משקף לנו רק תכונות אופי ונטיות גנטיות, אלא כל אורח החיים של האדם בא לידי ביטוי בתוך העין ולכן עיקר הטיפול בממצאים, הן ברפוי והן במניעה, הינה בדרך של התאמת אורח חיים, הכולל: הרכב תזונה מתאים, התנהגות מותאמת לשעון הביולוגי, טיפול בהורדת מתח וחרדה, שימוש נכון בצמחי מרפא ועוד.
|
הסימנים הנמצאים בלובן העין הם מדויקים ובעלי עצמה אדירה בכך שהם מאפשרים לנו לדעת פרטים רבים לגבי מצבו של הנבדק.
בהשוואת יתרונות המידע בין שיטת אירידולוגיה (Iridology)- אבחון על פי קשתית העין לבין שיטת סקלרולוגיה (Sclerology ) – אבחון על פי לובן העין, הרי הראשונה מאפשרת לנו לראות את הנטיות הגנטיות, חולשות מולדות ותהליכים נרכשים במהלך החיים, בעבר הרחוק או הקרוב או פוטנציאל לעתיד, בעוד השנייה נותנת לנו מידע מדויק לגבי המתרחש בגוף בהווה, כלומר, ברגע זה ממש, כך שלמרות שכל אחת מהשיטות יכולה להתקיים בפני עצמה, הרי החיבור ביניהן נותן בידינו כלים המעצימים את יכולת האבחון הכולל והעכשווי ומרחיב את האפשרויות להעניק טיפול מונע ולהעמיד את הנבדק על מסלול ריפוי מהיר.
|
